<h1>ראב"ן סימן תמ"ז</h1>
<h2>דף יז.</h2>
דשבת שחל להיות בחולו של מועד או בראש חדש ערבית שחרית ומנחה מתפלל שבע ואומר יעלה ויבוא ומזכיר מעין המאורע אם ראש חדש אומר את יום המנוחה הזה ואת יום ראש החודש הזה ואם חולו של מועד הוא דפסח אומרים את יום חג המצות הזה ואם סוכות מזכיר סוכות בעבודה בברכת רצה ה' אלהינו. ואם לא אמר מחזירין אותו ובמוספין מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואומרים קדושת היום באמצע וחותם מקדש השבת ישראל והזמנים.
<h2>דף כא.</h2>
בהמה חציה של ישראל וחציה של גוי מותר לשוחטה ביום טוב דאי אפשר לכזית בשר לאכול בלא שחיטה. אבל עיסה חציה של גוי אסור לישראל לאפותה דאפשר למפלגה בלישא וכן מותר לאדם לאפות ולבשל לצורך בהמותיו כר' עקיבא דאמר אך אשר יאכל לכל נפש אפילו נפש בהמה במשמע כענין שנאמר מכה נפש בהמה ישלמנה.
<h2>דף כא:</h2>
והלכה כר' יהושע דאמר מזמנין את הגוי בשבת ואין מזמנין את הגוי ביום טוב שמא ירבה בשבילו דהא מר זוטרא ומרימר כי הוה מיקלע להו גוי ביום טוב הוו אמרו ליה אי ניחא לך במאי דטרח לן לדידן לחיי אי לא טירחא יתירא אדעתא דידך לא טרחנא אלמא אין מזמנין אותו לטרוח בשבילו וכן הלכה דכבתראי עבדינן ונדחה שמועה דאמר דישראל מצי אפי' קמח הגוי ביום טוב אי לא קפדי גוים כי יהבי מיניה לינוקא דישראל בית הלל מתירין להחם חמין לרגליו אעפ"י שאין ראויין לשתייה וכן אם צריך להתחמם עושה מדורה ומתחמם כנגדה.
ג' דברים רבן גמליאל מחמיר אליבא דבית שמאי אין טומנין את החמין מיום טוב לשבת ופירשה אביי דהא דתנן ואליבא דבית שמאי אליבא דחנניה היא דתניה היא דתניה בית שמאי אומרי' אין אופין אלא אם כן עירב בפת ואין מבשלין אלא אם כן עירב בתבשיל ואין טומנין את החמין אלא אם כן היו לו חמין טמונין מערב יום טוב וכגון שעירב לאפות ולבשל ולא עירב להטמין אבל למאן דאמר בעירוב אחד הכל מטמין ומדקאמר מחמיר ש"מ דלאו הילכתא הכי אלא שרצה להחמיר על עצמו.
אין אופין פיתין גריצין אלא רקיקין טעמא כיון דרקיקין נפיש טירחייהו אף הוא אינו אופה אלא כדי שיאכל ביום טוב בלבד כך מפורש בירושלמי ובית הלל מתירין. ת"ר אין אופין פת עבה בפסח וב"ה מתיר ומסקנא פת עבה פת מרובה פיתין גדולים ומשום טרחא יתירה אסרי בית שמאי ולא תימא בפסח בלבד אלא בכל יום טוב כדתניא אין אופין פת עבה ביו"ט וב"ה מתירין ורבותינו פירשו פת מרובה פיתין הרבה דנפישא בלישא שלשין בעיסה אחת פיתין הרבה יחד ונראה לי דמשום דהחמיר רבן גמליאל כב"ש שלא לאפות עיסה מרובה בפסח לפיכך יש בני אדם הרבה שאין רוצין ללוש אלא עומר עומר לבד וחומרא שלהן קולא הוא כי תנורים שלהן קטנים היו כאשר פרשתי בפסחים.
<h2>דף כב.</h2>
ואסור לכבות את הנר ביום טוב אפילו כדי לשמש מטתו, דבעא מיניה אבא בר מרתא מאביי מהו לכבות את הנר מפני דבר אחר א"ל איפשר בבית אחר א"ל אין לו בית אחר א"ל אפשר לעשות מחיצה אין לו לעשות מחיצה ולא לכפות על הנר מהו א"ל אסור והכי סלקא שמעתא. אמימר כחל מגוי בשבת א"ל רב אשי כמאן כעולא דאמר כל צורכי חולה נעשין על ידי גוי בשבת ואמר רב המנונא כל דבר שאין בו סכנה אומר לגוי ועושה ה"מ היכא דלא מסייע בהדיה מר הא עמיץ ופתח ומסייע בהדיה וא"ל מסייע אין בו ממש. ואסור לגרום כיבוי לנר ביום טוב אפילו בכי האי גוונא שזוקף הנר שבו השמן או השמן כדי שימשוך השמן או הפתילה ויכבה דאמרי' עולא איקלע לבי רב יהודה בלילי יום טוב קם שמעיה זקף שרגא כלומר זקפה ונתקבץ השמן לאחוריה כדי שתכבה מהרה וישאר השמן ונראה כאילו מכבה ביום טוב ואיתיביה רב יהודה לעולא הנותן שמן לנר חייב משום מבעיר והמסתפק ממנו חייב משום מכבה והשמש שזקף הנר כאילו נסתפק מן השמן שמנעו מהבעיר וחייב משום מכבה וכיון דבשבת הוי כיבוי ביום טוב נמי חייב משום כיבוי אמר ליה עולא לאו אדעתאי לא עשה השמש דבר זה מדעתו וכל שכן שאסור ליקח השמן והחלב מן הנר דהוי מסתפק ממש. וכן אסור ליטול עצים מן המדורה שאחזה בהן האש שהרי מכבה תני אין מכבין את הבקעת בשביל לחוס עליה ואם בשביל שלא תתעשן הבית והקדירה מותר אמר ר' חנינא כשאין שם אויר אבל יש שם אויר משליכה לאויר ודיו אבל עצים שלא אחזה בהן האש מותר להסיר דאמר רב יהודה קינסא שרי כגון אבוקה שהיא עשויה בחתיכות עץ כמו שעושין בוורמישא מאותן עצים שקורין קין האלץ אם נוטל מאותן עצים שלא אחזה בהן האור שרי וגם אם יש בנר ב' החתיכות של חלב או ג' ובאחת לא אחזה האור מסלקה ולא דמי לשמן שכולו אחד.
<h2>דף כג.</h2>
ולצלות פירות או בשר על גבי האור שרי אע"פ שמכבה את הגחלים דהא מכשירי אוכל נפש הוא. דרש רב גביהה מבי כתיל אפיתחא דריש גלותא קיטרא שרי ופי' רב אשי דהאי קיטרא לעשן הוא שמניחין פירות או שום דבר על הגחלים כדי לעשן ולהוליד ריח ואף ע"פ שמכבה הגחלים שרי מידי דהוי בשרא אגומרי.
